וכאילו
לאורך כל השבוע אני מוצאת עוד חלק בי שמשלים
שמתחבר לפאזל
שאני מוצאת את עצמי
בצורה הכי שלימה וטובה שיכולה להיות
שהדברים פחות מאיימים עלי
שלחשוב פחות חשוב לי
שהכל מתחיל לנשום
להתרחב
ואז היא באה עלי
תוקעת סכין
ומסובבת
מסובבת
מסובבת
הדם נגמר מזמן
כל כך יבש בלב הזה כשהיא מנסה לגעת בו
הוא קופא ברגע שהיא מתקרבת
מסבירה במילים יפות שנשמעות כמו קללה
רצח פסיכולוגי
כי היא יודעת
והאבסורד הוא
שהיא יודעת
היא יודעת את האמת
היא מאמינה בזה
היא יודעת שזה עובד עלי
היא יודעת מה להגיד
היא לא מנסה לסובב אותי
היא פשוט יודעת
היא מדברת כמו שדיברתי לפני שנתיים
היא מסבירה לי שהפסקתי לדבר ככה רק כי נשביתי בקסמים של הלב
וכשהלב מנהל את המוח
המוח עיוור
וזה נשמע כמו ההשקפה שגדלתי עליה
וזה נשמע כמו כל מה שהוא מנסה לשחרר ממני
וזה נשמע כמו מה שאני מנסה להיות
אבל זה נשמע כל כך רע פתאום
כשהיא אומרת את זה
פתאום אני שם
ילדה קטנה ונבערת
קטנונית וילדותית
שלא רואה כמה היא אמא טובה
כמה אהבה עיוורת
כמה דת חשובה
וכמה אני הולכת להתחרט
ואני פחדנית
אני מפחדת מהמחשבות האלה
הן מה שעוצר אותי
הן מה שנותן לה אור ירוק
היא מסבירה לי
שהפרידה לא הצליחה
כי אני אוהבת אותו
ועשיתי את זה עקום מדי
אני צריכה להיפרד
ולהירפא
זה מה שהיא אמרה
אז שאלתי אם אנחנו חולים
היא ענתה שלא
שאלתי אם אנחנו רעים אחד לשניה
היא ענתה שכן
והיא בכתה
שאלתי מה היא רוצה
היא ענתה
היא הסבירה
כמו נוסחה:
להיפרד
לכאוב
להתגבר
ולמצוא את האדם שאיתו אני אמורה להיות
ולשמוח
כי זה יהיה הכי טוב עבורי
זאת הנוסחה שלה
היא אומרת שזה קשה והיא יודעת כמה
אבל שזו הדרך היחידה לנצח
את מה?
אני לא יודעת.
אבל לא באנו להרגיש
באנו לעבוד
באנו לתת בראש
לתת לו לנהל
להשתרך אחריו
כי הלב והשכל עובדים בשתפ
ואם רק אחד מהם עובד זה לא תקין
אבל בבחירתנו להחליט איך לתקן את זה
והיא מסבירה
יש מי שיתאים את השכל ויחשוב כמו שהוא מרגיש
יש מי שיתאים את הרגש ויחוש כמו שהוא חושב
וזה לא נגמר פה
כי היא גם יודעת מה נכון
היא אומרת
שמה שנכון וטוב ללב ולשכל
זה לעשות מה שהשכל רוצה
היא אומרת את מה שאמרה כל החיים
היא אומרת את מה שתוקע אותי בבין לבין
היא יודעת שאני אוהבת אותו
היא יודעת שלא אוהב אף אחד אחר ככה
והיא יודעת שיש עוד אהבות
שאהבה לא מביאה טוב אמיתי
שאהבה נגמרת מתישהו
היא אמרה שכשיש קירוב בזמן שאמור להיות ריחוק
יש ריחוק בזמן שאמור להיות קירוב
אמא אומרת כל כך הרבה דברים
כל מילה נשמעת כמו הסוף
ואני תוהה
על כל האלה שיצאו החוצה
וזה מסתדר להם
על השלב שהם הלכו אחרי הלב
והרגישו בסדר עם זה
על הרגע שהם פשוט הפסיקו לחשוב
ושמו זין
ואני תוהה
אם אני מסוגלת להיות במקום הזה
אם אני רוצה בכלל
אני כותבת את זה
ורועדת מפחד שהוא יקרא
כי זה נשמע בול כמו הפעם האחרונה שנפרדתי ממנו
ואני כל כך לא רוצה לאבד אותו
וכל כך לא רוצה לאבד את עצמי
איתו אני מרגישה שמצאתי
ואיתה מרגישה שאיבדתי
ומשתגעת
מלהרגיש אחרים
אני רוצה לדעת מה אני מרגישה כשאני לבד
אמא נפגעה ממה שאמרתי
ועדיין אני מרגישה כל מילה שאמרתי לה
ההבדל אצלי בין הידיעה להרגשה
זה לא השינוי של אחד מהם
אלא המצפון שיש לי על מה שאני מרגישה או חושבת
ונמאס
מהשכבות קוגניציה האלה
רוצה פשוט
לדעת מה אני רוצה
ושהוא לא ישלם מחיר על זה
שלא יפסיד כלום
כלום