גלגול קודם כנראה הייתי ציפור.
הרוח מתפתלת סביב שערי, תלתליי משחקים עם הרוח.
אם היו לי כנפיים קרוב לוודאי שהייתי נישאת עליה, נותנת לה לסחוף אותי.
כמה סביונים עפים מסביבי, הרוח מכה על חזי החשוף וצורמת באוזניי. מנגנת, נכון לומר מנגנת.
הרוגע והשלווה שנחתו עליי ברגע שבאתי לפה.
לראות את נוף ההרים והעמק הקטן מולי.. גורמים לי לעיניים שלי לנצוץ מדמעות התרגשות.
אם הייתי יכולה לקרקע את רגליי כאן ולהישאר מול הנוף הזה לנצח כשהרוח משחקת בתלתליי, זה מה שהיה. אולי בגלגול הבא אהיה עץ.
אני מצטערת שלא באתי עם הגיטרה, הייתי מנגנת יחד איתה שיר שהיה נדמה לאחרים כמו קסם.
או אולי אפילו ספר, נכנסת באווירה הקסומה הזאת לספר פנטזיה.
היא מכה בי שוב, חזק יותר. כאילו אומרת לי
"בואי, היסחפי איתי, יחד נגיע אל השמש".
אני רוצה להיענות לה, אם רק היו לי כנפיים.
הן היו כנראה כנפי מלאך לבנות.
תואמות לסט פוטר הוורוד בהיר שלי עם החולצה הלבנה מתחת.
אני יכולה להישבע שגלגול קודם הייתי ציפור.