זה נחקק עמוק בפנים
זה לא רק פוגע בנפש אלא גם בגוף,
זיכרונות ותחושות עם טעם מר אפילו שרוף
החלומות שמנסים לספר לי סיפור, הלב שלא מסכים לשמוע
ההתעללות, הגדילה בצל הורה מכור
הפחד שגם אני אגדל את אותו הסיפור
להיות בעלת ‘אופי חזק’ זה לא המפתח
ולהכחיש זה כמו לשים פלסטר על פצע פתוח
אז הכדור הולך וגדל, החוויות מן העבר יפלסו את דרכן לחיי בהווה וימצאו להן צל
פצעי העבר לעולם לא יתרפאו, בטח ללא מענה ורצון לטפל
הצעירות הולכת ונעלמת, והפנים נהפכות לציור עם קווים עקומים ומבט נופל
יכול השמש להיראות חייכן אך גם ממנו יותר מידי יכול לערפל.
וזה הטראומה, אתה פשוט מבין שיש לך אותה
רק שאתה גדל.