איזה עולם דפוק.
חיים הם לא חיים
רק גיהינום של עבודה
הבוסים קרציות סופרים לי כל דקה
רצה בין מקלחת למשמרת,
יש לי גם חיים, את זוכרת?
מי החליט שכדי לחיות צריך לעבוד?
אני לא חתמתי על אף חוזה כזה שנולדתי
כופים עליי בתנאים שלא הסכמתי
אני כולה רוצה שיהיה לי קצת חיים
זה אומר זמן לעצמי בלי להרגיש ברגליים כאבים
זה אומר בלי אנשים שלי מנדנדים.
בא לי לחיות חיים רגילים.
בלי דאגות על כסף וביטוחים,
מס הכנסה ושיטים כאלה ואחרים
בא לי חופש אמיתי של שלווה ושקט.
לא לחשב לי כמה אני עושה בכל משמרת.
חרא של עולם,
חרא של חיים
מחליטים בשבילנו בחוקים שלא הבאנו להם הסכמים
זה מתיש לחיות בדרך הזאת
אז למה הסכמנו לזה, אה?
חבורה של מזוכיסטים עם שריטות.