תמיד ידעתי שבסוף זה יהיה אני.
לא בגלל הרומנטיקה אלא כי הייתי הסטטיסטיקה הכי עלובה בשוק:
הפראייר שנשאר לעמוד כשהאורות נדלקו
כשהסלקטור כבר הלך הביתה
והרצפה דביקה מערק וטעויות.
ידעתי שבחוץ מחכה לך רק מדבר של טמטום
אבל את היית חייבת לעשות שם פוסט-דוקטורט.
יצאת לסיבוב "טעימות"
דפקת לאפה של ביוב עם אנשים שאין להם אייקיו גבוה מהמידה בנעליים
וחזרת אליי כדי שאני אעשה לך פוטושופ לנשמה.
ואני? עם עמוד שדרה של גומי גמיש,
פתחתי לך את הדלת וקראתי לזה "בית".
"בית".
פחחח איזה משפט של בתולים.
בפועל הייתי הממ"ד שלך.
המקום המיוזע והחשוך שנכנסים אליו רק כשבחוץ יש "צבע אדום" וגברים אחרים יורים עלייך חצי משפטים בשביל סטוץ.
ברגע שהפסקת לרעוד טסת משם כאילו אני תחנת מעבר בדרך ליעד אטרקטיבי יותר.
הלכת.
חזרת.
הלכת.
חזרת.
מה אני, דלת מסתובבת בעזריאלי?
ואני עוד חילקתי לעצמי צל"שים על "סבלנות".
איזו סבלנות, יא דביל?
היית פשוט הPowerBank הכי זמין בעיר.
את נפרקת בחוץ אצל טיפוסים ששכחו איך קוראים לך עוד לפני שהם הורידו את המים
באת אליי לטעינה מהירה של ביטחון עצמי
וברגע שהגעת למאה אחוז, עפת לחפש את הזיקוק הבא.
ואני? נשארתי תקוע בקיר
מחכה שתחזרי לפרוק עליי את התסכולים שלך על זה שהעולם לא מבין כמה את "מורכבת".
זה מביך ברמות של להשאיר טיפ למכונה אוטומטית שזה עתה בלעה לך את הכסף..
בלעתי חרא כאילו זה תפריט טעימות במישלן.
נשברתי בשקט, "כמו גבר".
פחחח.
איזה גבר?
גבר שהופך את עצמו לתוכנית מגירה ביום גשום הוא לא גבר
הוא פשוט מחסן לציוד משומש שאיבד את המפתח.
ואז אתמול קלטתי.
את לא איזו נפש פצועה שצריכה "זמן לעצמה".
את פשוט ריקה.
את כמו קופסת טייק אווי שנשכחה באוטו בשמש: המון פלסטיק, המון רעש, בפנים הכל כבר סמרטוט ומריח כמו ריקבון.
ישבתי וכתבתי עלייך ספר פילוסופיה
בניתי לך אישיות של גיבורה טרגית
כשבמציאות
את בקושי מצליחה להחזיק שיחה על משהו שהוא לא את או כמה רע לך.
אז יאללה, סעי.
תמשיכי לאכול את השאריות שהעולם זורק לך.
רק אל תופתעי כשתחזרי למקום ה"בטוח" שלך ותגלי שפיניתי את הדייר המוגן.
אין מטען
אין מפתח מתחת לשטיח
ואין מי שיקשיב לסיפורי הפוגי שלך על "החיפוש העצמי" כשהדבר היחיד שחיפשת זה מישהו שיממן לך את האגו.
תמיד חשבתי שזה יהיה אני בסוף.
בסוף צדקתי
זה באמת אני.
אני, עם הבירה שלי, השקט שלי, והידיעה שאני כבר לא פח המיחזור של הרגשות שלך.
המנוי נחסם.
השקע נעקר מהקיר.
ובהצלחה עם ה-1% סוללה שנשאר לך בנשמה.