יש תחושה פנימית כזאת, תמידית, שמשהו בי עקום.
עקום זה עוד מחמאה, האמת היא שיש בי תחושה פנימית כזאת, תמידית, שמשהו בי חולה.
משהו בי זאת מחמאה, זה גם לא ממש נכון לקרוא לזה תחושה, אולי זו הכרה
כן, הכרה.
הכרה שמשהו בי חולה.
אני לא יודעת למה אני בכלל מתעסקת בזה, אולי כדי להרגיש בסדר עם כל מה שמרגיש לי לא בסדר
אולי לנסות להבין למה המכניקה שעובדת לכולם לא עובדת אצלי
למה אני מחוץ לסטטיסטיקות של האנשים הבריאים.
אולי אני לא, אולי זה רק נראה לי, אולי זאת רק תחושה
אבל לא נראה לי שזה רק בראש שלי,
כאילו זה נראה לי שזה בראש שלי, אבל לא בקטע של תפיסת מציאות שגויה
אלא שהראש שלי לא משהו.
ואני לא יודעת, הכל נשמע קומפלקס
רבדים רבדים של דברים עמוקים
עקומים
זהות שממש רצתה להתגבש ולהתפתח, אבל לא היה לה נתיב ברור
בעצם כן היה נתיב ברור אבל לא ממש מתאים לה
לא
היה נתיב ברור מבחינת הכיוון אבל הוא היה ממש שבור, אוקיי אולי זה, כן..
אז היא הצליחה להתפתח אבל בדילוגים כאלה, מסביב לבורות בכביש?
נשמע אני. או משהו שהייתי רוצה לחשוב על עצמי.
לפעמים הדרך שלי לחשוב נשמעת לי ממש חולה.
תמיד אפשר להסתפק בזה שאולי אני לא חושבת יעיל,
אולי לפנק את עצמי במחשבה שככה חינכו אותי לחשוב ואולי זה יביא הקלה לרגע
אבל זה יעבור, אחרי דקה אני מגלה שאני עדיין חיה איתי
וקשה לי רצח
אני לא יודעת אם יש לי בעיות, אם אני מחפשת בעיות כשאין, או שאני הבעיה
תמיד הכל נשמע הגיוני בתוך הלופ של הדפיקות
אני גם לא יודעת כמה אני רוצה להיות אחרת
נוח לשכב על עץ שנובל
אבל משהו בי לא מרפה
אני מרגישה חוסר אחידות, כן, זה
כאילו אני מצד אחד רוצה להרגיש רע, לשקוע, להנמיך
אבל אני לא מצליחה להרפות
אני כל הזמן מרגישה קרע
כן, בול, זאת המילה.
אני מרגישה קרועה בין כל מיני חלקים בי שלא עשו אינטגרציה
ההסבר הזה נשמע יותר טוב מזהות מתגבשת בדרכים עקומות או משהו כזה
עוד דקה זה לא יספיק לי
למה אני בכלל חושבת על זה
למה אני לא חיה את הרגע
לא יודעת
אולי מפחיד מדי להרגיש
יכול להיות
הדפיקות מתסכלת
אני לא דפוקה אבל נוח לי לחשוב את זה ככה
ולא באמת נוח לי, עובדה - אני שוברת את המוח להבין את עצמי
אולי זה רק נרטיב, יש קול גם כזה, כן
אולי זה רק עניין של לשנות גישה וסיפור ותפאורה
לא יודעת
כן באלי לקום יום אחד ולהרגיש בריאה
לא יודעת אם אני רוצה את זה כי אני לא ממש עושה משהו בשביל זה
אבל אידיאלית זה נשמע טוב
אולי זה מרגיש טוב
אולי זה מרגיש אני
אולי מה שאני מרגישה עכשיו זה בריא
אני לא יודעת למה החלטתי שלא,
פשוט אנשים נשמעים לי יותר בטוב עם עצמם
אני לא יודעת למה זה מתכתב לי עם בריא
באלי להרפות
למרות שזה גם מרגיש לא מדויק
אולי אני ממש מפחדת לכתוב שפשוט באלי לקום אישה שמחה
ובאלי שזה יקרה מחר
אבל שלא יהיה רגעים שבהם אני חוזרת להיות מה שאני
אחרת אני אשנא את האישה השמחה ולא ארצה להיות היא בחיים
זה צריך להיות אבסולוטי לגמרי
פשוט לקום
להרגיש את המילה המפחידה וחסרת האחריות הזאת
עם בוחן המציאות הלא תקין והעיוורון העמוק לקראת אסונות
אולי זה ירגיש בריא
בטוח שמח
ואולי טוב,
לא ניסיתי, לא יודעת..