"צל שנלחם ברוח.."
אני רואה אותך שם.
אבל זה רק צל.
רק צורה של אישה שפעם בערה לי בידיים.
שחייתה בתוכי כמו אש ועכשיו את רק שקט.
רק אוויר.
אני שולח יד והידיים שלי עוברות דרכך.
כמו לנסות לתפוס עשן.
היית כאן לפני רגע
ועכשיו את לא.
את אומרת שאת כאן.
אבל הרוח מדברת במקומך.
מטלטלת אותך בין המחשבות
בין הפחדים
בין המקומות שאת בורחת אליהם
ואת לא נלחמת.
את נשרפת לאט בתוך עצמך.
אני מרגיש אותך מתרחקת גם כשאת מונחת בין הידיים שלי.
קרובה אבל כל כך רחוקה.
רחוקה ממני.
רחוקה מעצמך.
רחוקה מהדבר שפעם נשבעת לי שהוא אמיתי
ואני כאן.
בשר ודם.
לא צל
לא אוויר.
אני נוגע מרגיש מתמלא בכל חלק קטן שלך.
אני רוצה אותך.
לא רק את הגוף לא רק את המגע.
אני רוצה אותך איתך.
עם הרגש שלך
עם התשוקה שלך
עם הציפורניים שלך ננעצות לי בגב.
עם העיניים שרואות אותי באמת.
אני רוצה אותך נטרפת עליי.
מתמסרת לי כמו חיה פצועה כמו שדה שמבקשת שיאחזו בה חזק יותר.
אני רוצה את המבטים ששורפים אותי גם אחרי שהאורות כבים.
אני רוצה אותך בתוך זה.
אני רוצה לעשות איתך אהבה שתשאיר לנו סימנים על הנשמה.
אבל את במקום אחר
ועכשיו אני מנשק שפתיים קרות.
עובר על עור שאין בו צמרמורות.
יורד אלייך ושומע רק שקט.
זה לא שקט טוב.
זה לא שקט של הנאה
של איבוד שליטה.
זה שקט של ריק
ואין דבר יותר רועש מריקנות.
את יודעת מה באמת שורף אותי?
שאני מזהה את זה.
אני מזהה את זה כי הייתי שם.
לא קרוב
לא דומה
בדיוק שם.
הגוף שלי היה שם.
הנפש שלי לא.
נגעו בי והרגשתי כמו גופה חיה.
זייפתי קרבה כי זה היה קל יותר מלהיות לבד.
נתתי שיגעו בי ושנאתי כל רגע.
חשבתי שאולי אם אתן לזה לקרות מספיק פעמים זה ישתנה.
שאולי בסוף ארגיש.
שאולי אם אני אזייף מספיק טוב אני אשקר גם את עצמי.
אני יודע בדיוק מה זה להיעלם בתוך הגוף שלך.
להפוך למשהו שקוף.
אני יודע בדיוק איך זה מרגיש
ואני יודע שאפשר לצאת משם.
אם בוחרים.
אם קמים
ואת?
את עומדת בנקודה הזו עכשיו.
בין להיסחף או להילחם.
בין לתת לעצמך להימחק
או לקרוע את עצמך חזרה החוצה.
את חושבת שזה פשוט ייעלם?
שיום אחד זה יתקלף ממך כמו עור מת?
זה לא יעלם.
צריך לקרוע את זה עם השיניים.
עם ציפורניים שמגרדות את הדרך חזרה לחיים.
זה לא קורה לבד.
זה לא קורה ברוך.
זה קורה בצרחות.
בכאב.
בחרתי להילחם.
בחרתי לבעור שוב.
והשאלה היחידה היא האם את תבחרי גם?
אני גרדתי את עצמי מהתהום הזו
ואת?
את רק נותנת לרוח לקחת אותך.
את אומרת שלא הרגשת אהבה.
אבל איך מרגישים אהבה כשבורחים ממנה?
איך מרגישים אותי כשאת לא כאן באמת?
כשאת מנסה להילחם בי במקום להילחם עלינו?
אני לא רוצה להילחם בך.
אני רוצה להילחם בשבילך.
בשבילנו.
אני מוכן להיות הקיר שיעצור את הרוח הידיים שיחזיקו אותך במקום.
אני מוכן להכניס בך חום עד שתבערי שוב.
אבל אני לא יכול אם את לא תופסת חזרה.
כי אם את כבר ויתרת אני צריך שתגידי לי.
אם אני היחיד שנשאר עומד פה תגידי לי.
כי הדבר היחיד שכואב יותר מלאבד אותך
זה לרדוף אחרי מישהי שכבר איננה.
לא כאן.
לא איתי.
לא עם עצמה.