לא היה לנו סיכוי.
הם באו עם אר.פי.ג'י.
פצצות מרגמה.
בארגון טוטאלי.
עם מפות.
והיינו באמצע שבת מנוחה,
באמצע שמחת תורה.
באמצע הנובה.
לא היה לנו סיכוי להגיב באותו היום.
וככה השם רצה.
שנקבל נוק אאוט.
נוק אאוט זאת מילה קטנה.
בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו.
וגם אנחנו לפעמים,
מכלים כל חלקה טובה.
עם חוסר פירגון,
עם רכילות,
לשון הרע דבר נורא.
ככה אומרים.
ועדיין, הלשון הרע בכמויות.
אין ואהבת לרעך כמוך.
אין יחס מכבד.
ואני לא יודעת אם זה קשור,
אבל גם בימי נוח,
הגיע מבול,
ומי שאמר המבול אחריי,
כבר טבע מזמן,
הגורל נחרץ,
הפור נפל,
ומה שנחתם בטבעת המלך אין להשיב.
וסתם, אני צופה בפאודה, וזאת מראה,
למציאות הזו של כמה בודדים שמקריבים כל כך הרבה כדי להציל,
את מי?
אותנו ואת הלשון הרע.
אותנו ואת התקפי הזעם.
אותנו ואת התלונות,
שקשה, שרע, שלא טוב לנו פה.
ומתי נטוס לחו"ל?
ומתי נזמין ארוחה טובה?
ונוסיף לרזומה עוד ישיבה,
עוד הופעה.
נשחק שהכל טוב.
נחייך אחד לשניה לא מהלב והנשמה.
סתם, כי ככה זה עובד.
העולם במה, אנחנו שחקנים.
תודה לכל אלה שיוצאים לשדה הקרב,
בלבנון, בעזה,
במילואים.
תודה שאתם שומרים, עלינו.
הלוואי ונהיה ראויים.
לא היה לנו סיכוי בשביעי.
לא היינו מוכנים.
והיום.. אנחנו רק רוצים לשכוח.
לשקוע באיזו סדרה.
שתזכיר לנו שוב,
שלא היה לנו סיכוי בשביעי.
קיבלנו נוק אאוט.
לא בנינו תיבה מספיק חזקה,
שתציל אותנו מהמבול
הנורא.
🖤