מרגיש שהחיים פשוט גלגל אדיר
שלא מפסיק להסתובב, וכולם עליו
ורק עלי הוא מדלג, מסתובב סביבי ולא איתי.
מאבד את הטעם בלעשות, בלימוד.
מאבד את הטעם בהכול.
ובסוף נשארתי רק אני לעצמי, בודד.
וכנראה שזו התכלית, כי בסוף אין מישהו.
וזו המטרה לשמה ירדתי, להיות אני הטוב.
עם עצמי או עם כולם, זה לא משנה.
והמחשבה הזו יכולה לעודד, להרים.
כי כל עוד אני יודע שזה נכון וטוב
אז מה אכפת לי מכולם.
רק שזה מעיף לדקה את העננים
ואחר כך הם חוזרים, במבול
כי אין סיבה שיתנו לי להמשיך בטוב
ואז אני חוזר לדיכאון, לרצונות הלא טובים
לחושך המר והטעים בו זמנית
לכמיהה האינסופית
שלעולם אבל לעולם לא אטעם את הטעם הנכון
ולמרות שזו תחושה בלבד
אבל התחושה הופכת את החיים לסבל
ואני יודע שיום אחד זה יגמר
ואני אהיה שלם עם עצמי
אבל עד אז
אני צריך את האחד שירים
שיחזק שיגרום לא ליפול שוב ושוב
ואז אולי יהיה סיכוי
אולי