"אני לא כועס ששיקרת.
אני כועס על זה שלא סמכת עליי מספיק כדי לספר לי את האמת."
זה משפט שאני שומע לא מעט מהורים.
אבל לפעמים, דווקא המשפט הזה מגלה את הדבר החשוב באמת.
ברוב המקרים, מתבגר לא משקר כי הוא רוצה לפגוע בכם.
הוא משקר כי הוא מנסה להגן על משהו.
לפעמים על עצמו.
לפעמים על החופש שלו.
ולרוב על המקום שלו בתוך הקשר איתכם.
כי אם בכל פעם שיספר לכם את האמת זה יוביל לכעס, הטפה או אכזבה, השקר יהפוך להיות המקום הבטוח ביותר עבורו.
זה לא אומר שאתם צריכים לקבל שקרים.
זה גם לא אומר שלא מציבים גבולות.
אבל לפני שאתם שואלים:
"למה הוא שיקר לי?"
כדאי לעצור ולשאול:
"האם הוא הרגיש בטוח מספיק להגיד לי את האמת?"
הורים לא בונים אמון כשהילד תמיד אומר את האמת.
הם בונים אמון כשהילד יודע שגם אם האמת לא תהיה נעימה לכם, הוא לא יאבד אתכם בדרך.
כי המטרה היא לא לגדל ילד שפוחד
לשקר לכם.
המטרה היא לגדל ילד שלא מפחד להגיד לכם את האמת.