אני כל פעם נזכרת בעיניים האלה
כשישבנו על הרצפה
עישנת סיגריה והייתי מולך, עדיין לא נגענו.
על המדרגות הנמוכות האלה, מול התיאטרון
נשענת על הקיר הנמוך ודיברנו
הסתכלת עלי וביקשת שאסתכל עליך חזרה ולא העזתי
אני לא זוכרת אם הצעת לי לבוא לידך או שבאתי מעצמי
אני כן זוכרת שמישהו מאיתנו הזכיר את העובדה שעכשיו לא אצטרך לישר אליך מבט
ואז עברתי לידך, כאילו נוגע לא נוגע
ואז הנחתי ראש כי זה היה בלתי נמנע
ואז שמת יד על הירך שלי כאילו בוחן גבולות
ואז הנחתי עליה יד חזרה
והכל קרה שם ברגע הזה
והמבט הזה עדיין אצלי בראש
מבט כזה שאתה יודע שאני שלך
כי הבחנת בזה
אני האחת שלך
זה המבט של ההתאהבות שלך
היום אני מבינה את זה
כל כך מתגעגעת