יש לך בור בלב, עכשיו זה כואב זה חלול ומציק ומרגיש שקשה קצת לנשום. אל תישברי, תיצרי לעצמך מקום.
הכי קל להתקרבן מול המציאות שנכפתה עלייך ולומר זה מה יש אלו הם חיי ולשבת בעצבות וחוסר מעש.
אל תיפלי לזה, זה נוראי ולא מקדם לא אותך ולא את הילדים. תנשמי עמוק כמה שאפשר תאספי את השברים תחזיקי אותם ביד חזק שאף חלק לא ישאר על הרצפה את עוד תצטרכי את כולם לבנות את עצמך מחדש.
תעטי את המסכה הזאת של ״הכל טוב״, ממילא לא יעזור לך לומר שקשה לך וכואב. אף אחד לא יהיה שם לשנות את המציאות הזו בשבילך. רק את. תסתכלי קדימה. אבל לא ברמת הימים, ברמת השנים. תבני את הדרך עד לשם, נכון, זה לא יהיה קל, במיוחד לא עם שני ילדים אולי שלושה. אבל אל תוותרי לעצמך. מגיע לך חופש. תלמדי, תדאגי לילדים תבשלי תכבסי תנקי בשלב הנכון את תראי שנפתחת הדלת, תקומי ותצאי. ומי שירצה באמת בנוכחותך, שיהיה מוכן להקריב דברים חשובים עבורך הוא זה שבאמת ראוי לך. את לא רוצה אנשים שאיתך בגלל שנוח להם. את רוצה אנשים שיהיו איתך למרות שלא נוח להם לפעמים, למרות שהיו צריכים לוותר על דברים חשובים כי מבחינתם הנוכחות שלך חשובה יותר מדברים חשובים אחרים. אל תפחדי לראות אנשים שמוותרים עלייך. גם אם קשה לך להיפרד מהם, את לא צריכה אותם בחייך, הם בדיוק אלה שיצפו ממך להפוך עולמות עבורם אבל שזה מגיע אלייך הם יצפו ממך להקריב מעצמך עבורם ולא יזוזו מאזור הנוחות כדי שגם לך יהיה טוב. תתני לעצמך להרגיש כל רגש קשה בגוף, שכל נים כל וריד כל טיפת דם תרגיש את העצב או הכעס תקבלי אותם אלייך, תכילי אותם עמוק אל תפחדי להרגיש רגשות עזים שליליים הם יובילו אותך אל הדרך החוצה.
הם יגידו לך מה שהמוח שלך כבר שנים מנסה להסתיר, הרגשות האלה הם ההוכחה שאת אדם חופשי ונוכח. את לא חייבת להוציא אותם החוצה לעולם שיהיו רק שלך בלבד, אבל תני להם להיות מבפנים ללא פחד מהכאב. אם כואב זה אומר שגדלים.