זה לא נגמר בבת אחת.
זה נספג
מחלחל
מתעכל כמו רעל איטי.
זה לא דרמה
זה התשה.
לא צעקות
רק שתיקות מחושבות.
זה הידיים שלה עליי
הגוף פה
והנשמה לא.
זה הלשון שלי על העור שלה
ואין שם טעם.
זה העיניים שלי עליה
והיא מסתכלת דרכי.
זה לא לוותר
זה לראות איך היא מוותרת עליי בעקביות אכזרית
וכל מה שנשאר לי זה למחוא לה כפיים.
שאפו.
זה להבין שאני כבר לא הסיבה
רק תירוץ נוח לפרידה מתוכננת מראש.
זה להרגיש כמו לוזר בתחרות שמעולם לא נרשמתי אליה.
זה לראות אותה מתרחקת
ולראשונה לא להתפלל שתסתובב.
לא כי לא אכפת לי
כי אכפת לי עד העצם
עד שורש הכאב
עד שאין יותר לאן.
זה לדעת שברגע שהיא תבין שבאמת הרפיתי
היא תרצה לחזור.
ולראשונה
אני אהיה זה שאומר לה
לא.