ההריסות שלהם

הלב שלי נשבר בכל יום כשאני שומעת על צעיר שנפל.

הוא נשבר מכל חייל שמת.

על צעיר שהתאבד.

על בחורה שנשטפה.

אני בוכה ואז מחייכת.

בוכה וקמה בכל פעם מחדש.

בונה את עצמי מההריסות שלהם שהשאירו אחרי המוות.

האהבה אל האנשים של הכרתי ולא אכיר מחריבה אותי.

איך מאובדן ואהבה נוצר עצב.

עוד הספד. עוד סרטון לזכרם. עוד סטיקרים שאני רואה שלהם.

איך אפשר לחייך אחר כך?

אבל הנה, אחרי כמה ימים אני מצליחה לשמוח שוב.

לשמוח, לא לחייך. אני יודעת לזייף אותו יפה גם דקה אחרי,

תמיד הייתי פוקר פייס מוצלח.