דיאגרמת פוץ

"שלום."
"שלום."
"נחמד לפגוש אותך פנים אל פנים לשם שינוי, כבר לא יכולתי לקבוע בוודאות שאת אמיתית."
"נחמד.. נחמד אז איפה אתה גר?" שאלה.
"מה? אני לא מבין את שינוי הכיוון הפתאומי בשיחה."
היא שלפה מחברת ובה תרשים זרימה, עט מצביע על ראש הדף, היכן שמתחילים הפיצולים.

"חבל על הזמן של שנינו, הייתי בהמון פגישות ראשונות, אולי תגיד לי מעכשיו אם אתה פוץ או לא?"
"פוץ? מה זה אומר?" שאלתי בתמימות.
"מתנשא, יהיר, אתה באמת לא יודע מה זה פוץ? זה מוסיף לך כמה נקודות בהמשך."
"נקודות?"
"אני מבינה שלא תענה לי, אז נעשה זאת בדרך הקשה, יש לי כאן תרשים זרימה שבו כל תשובה שלך תוביל לצומת נוספת ושאלה נוספת עד שנגיע למסקנה הסופית."
"והיא?"
"האם אתה פוץ או לא כמובן, אם כן, הפגישה תיגמר. אם לא, נוכל להמשיך לפגישה שנייה."
"ואם לא ארצה לפגוש אותך שוב?" אמרתי באכזבה.
"זה לא נמצא בתרשים שלי".

"אז איפה אתה גר?"
"במרכז." עניתי.
"לא טוב, לא טוב" אמרה והמשיכה לעקוב אחרי הדף.
"זה שאני גר במרכז אומר שאני כזה?"
"לא, אבל סטטיסטית הסיכוי גדל."
"את מבינה שבמקום להכיר אותי את מנסה לקטלג אותי מיד לפי הגדרות יבשות וחסרות משמעות?"
"100% אחוזי הצלחה לא משקרים" ענתה.

"אתה צמחוני?"
"כן, ואת?"
"גם מרכז, גם צמחוני... אני מבינה."
"מה הנטייה הפוליטית שלך?"
"אני חושב שאלך."
"למה? תתייחס לזה כמשחק, לא היית רוצה לדעת את התשובה?"
"אני לא צריך כמה שאלות וקוים כדי לדעת מי אני."
"כמובן שאתה צריך, איך תדע לאיזו קבוצה אתה שייך?"
"לקבוצה שלי, ויש מספיק מקום לכל מי שירצה להצטרף."
"אתה חושב שאתה שונה כדי שתהיה לך קבוצה משלך... אני חושבת שאפשר לדלג על כמה שאלות, אני חייבת להגיד שהמצב שלך לא טוב."

"מה תזמינו?" אמר המלצר והביט באי-הבנה בפגישה המוזרה המתרחשת מולו.
"אקח שקשוקה, תודה."
"עממי, נחמד... אולי יש לך תקווה." סיננה השותפה שלי לשולחן.
"מה יש לה?" שאל המלצר.
"דיאגרמת פוץ." גלגלתי את עיניי וציפיתי להבנה.
"אה, כמובן, פגישה ראשונה. בהצלחה, הגעתם כבר לאמונה דתית?" לפתע כבר לא הייתי חלק מהשיחה.
"עוד לא, אנחנו קודם עוברים דרך מספר אחים ומאכל אהוב. נראה לי שאיתו אדלג על יחס לספרות, הוא לא נראה לי מהסוג החכם."
"תאמיני לי, ראיתי את כולם."
"אני לא מבין, גם אתה משתמש בזה?"
"לא, לי יש משלי. אתה לא הכנת לך תרשים לפני שבאת לפגישה?"
"חשבתי שפשוט נשב ונלמד להכיר, נראה אם יש כימיה." עניתי. שניהם צחקו.
"נשב ונלמד להכיר, מי אתה, סבא? אני מבין למה התכוונת ברמה השכלית שלו. דייט רביעי, התאמה שכלית, הייתי מסנן אותו שם."
"אתם צוחקים? מה קרה לעולם הזה?!"
"שום דבר לא מקרי יותר, הכל מתוכנן ומחושב, יעיל וקר. אין לנו זמן לבזבז, גם ככה הקשב שלנו מוגבל לשניות בודדות."
"מה הכיף באהבה אם הכל מתוכנן מראש?"
"אהבה זה לא כיף, זה תחביב שצריך לטפח בלי הפסקה. אני לא אבזבז זמן על גבר כשמראש זה חסר סיכוי".

"אני חושב שהבנתי, אוקיי, אפשר לראות את התרשים?"
"כן, בכל מקרה סיימנו." עלעלתי בדף בזמן שדיברה.
"לא יצאת פוץ אבל בהחלט יצאת תמים, מיושן וקשה תפיסה. נוכל להמשיך לפגישה שנייה, אבל תדע שהסיכויים לא טובים. אולי יש כאלו שמחפשות מישהו כזה. אעבור על התוצאות ואחזור אליך."

"אוי, אני ממש מצטער. קצת מביך, אבל אין צורך. לא צלחת את התרשים שלי, לכן אין צורך בפגישה נוספת."
"באמת? מתי הכנת אותו?"
"ממש עכשיו. קיבלתי השראה ממך."
"השראה ממני? מחמיא מאוד."
"ומה אתה בודק בתרשים?" שאלה.
"שאלה אחת בלבד" עניתי.
"והיא?" עיניה הצטמצמו בחוסר סבלנות.
"האם אתה מספיק פוץ כדי לכתוב על אחרים דיאגרמה?"