נשכבת על חול, מביטה לשמיים.
מחפשת עיניו בכוכבים.
את עיניי אהובה, תחכי, בנתיים.
הוא יחזור הוא השאיר הבטחה:
"אני עוד אחזור אהובה."
"אני כבר מגיע" הוא לוחש באוזנה.
צורחת לשמיים, כנראה השתגעה.
הוא עוד יבוא, הוא שלי, עוד יגיע הזמן.
אך הימים הפכו שנים והיא לא זזה מכאן.
הריחות, ריחות אבק השריפה.
עולים באפה, עם דאגות, עם תקווה.
דמעות זולגות אך לא יוצאת אף מילה.
מבט חודר שמציף נשמה.
זה הריח האחרון שהריח בחייו.
אז איך את קולו היא שומעת עכשיו?
"אני כבר מגיע" הוא לוחש באוזנה.
צורחת לשמיים, כנראה השתגעה.
הוא עוד יבוא, הוא שלי, עוד יגיע הזמן.
אך הימים הפכו שנים והיא לא זזה מכאן.
המדים עוד בחדר, הגיטרה עוד חמה.
גם היום הוא לא יבוא, קלטה פתאום התמימה.
נראה לי שהיא הבינה.
בכייה חודר את הרקיע.
רק חבל לי שהיא לא הספיקה לומר.
שמיים בוכים, הלב שוב נשבר.
שעכשיו היא אמא, לבן אהוב ויקר.
והאבא? עוד לא חזר...
"אני כבר מגיע" הוא לוחש באוזנה.
צורחת לשמיים, כנראה השתגעה.
הוא עוד יבוא, הוא שלי, עוד יגיע הזמן.
אך הימים הפכו שנים והיא לא זזה מכאן.
"אני כבר מגיע" הוא לוחש באוזנה.
צורחת לשמיים, כנראה השתגעה.
הוא עוד יבוא, הוא שלי, עוד יגיע הזמן.
אך הימים הפכו שנים והיא לא זזה מכאן.
